החלטה בתיק בש"פ 7943/12

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מפי כב' השופט נ' אבו טהה), בתיק מ"ת 28073-09-12, מיום 1.11.2012, בגדרה שוחרר המשיב למעצר בתנאים מגבילים עד לתום ההליכים במשפטו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המשיב

נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע המיחס לו שלושה אישומים. להלן תמציתם:

א.          האישום הראשון בכתב האישום - נטען כי ביום 17.8.2012, ביצע המשיב מעשים מגונים ב-ש.ט., קטינה ילידת 2001, בת אחיה של אשתו (להלן: המתלוננת 1), בעת שזו ביקרה יחד עם הוריה בביתו של המשיב (להלן: הבית). נטען, כי המשיב הכניס את ידו מתחת לבגדיה של המתלוננת, ליטף את איבר מינה ואת החזה, והורה לה לפשק את רגליה, חרף סירובה. המשיב הניח למתלוננת רק לאחר שעבר אחד מבני משפחה בסמוך לחדר בו שהו בבית.

           על יסוד עובדות האישום הראשון הואשם המשיב בביצוע עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים), לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בנסיבות סעיפים 345(א)(3) ו-351(ג)(1) לחוק העונשין.

ב.          האישום השני בכתב האישום - נטען כי במועד שאינו ידוע במדויק, בין הימים 23.8.2010-16.8.2010, עת ששהתה המתלוננת בביתו של המשיב, ניגש המשיב למתלוננת, הכניס את ידו מתחת לבגדיה ולתחתוניה ומישש את איבר מינה.

           על יסוד עובדות האישום השני הואשם המשיב בביצוע עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים), לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, בנסיבות סעיפים 345(א)(3) ו-351(ג)(1) לחוק העונשין.

ג.           האישום השלישי בכתב האישום - נטען כי בתקופה שבין אוקטובר 2009 לאפריל 2012, ביצע המשיב מעשים מגונים ב-ס.ש. ילידת 1955, אימה של אשתו (להלן: המתלוננת 2), בעת שזו התגוררה בביתו של המשיב. נטען כי בהזדמנויות רבות מאוד הכניס המשיב את ידו מתחת לחצאיתה של המתלוננת 2, ליטף את ישבנה ואת רגלה. עוד נטען, כי בהזדמנויות רבות במהלך התקופה הנ"ל, נכנס המשיב לחדרה של המתלוננת 2, התקרב אל המיטה בו שכבה, הכניס את ידו מתחת לשמיכה וניסה לגעת בגופה. באותן הזדמנויות, המשיב הניח למתלוננת 2 רק לאחר שזו אחזה בטלפון ואמרה למשיב כי באם יעשה כן תתקשר לאשתו. בחלק מהפעמים, אמרה המתלוננת 2 למשיב כי התנהגותו אינה הולמת, ובתגובה, השיב לה המשיב כי "הוא אוהב אותה, וזה סתם".

           על יסוד עובדות האישום השלישי הואשם המשיב בעבירות רבות מאוד של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

עם הגשת כתב האישום, ביקשה העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. בבקשה נטען כי ברשות העוררת ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב, ובכלל זה, הודעת המתלוננת 1 בפני חוקרת ילדים; דברי הוריה אודות המתלוננת 1 על מצבה הנפשי; הודעת המתלוננת 2; הודעות של אשתו של המשיב; והודייתו של המשיב במיוחס לו. לטענת העוררת, העבירות המיוחסות למשיב מקימות כנגדו עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), לאור החשש כי נשקפת ממנו סכנה לביטחון הציבור. כמו כן נטען, כי קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מאימת הדין, דבר המקים עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

           לטענת העוררת, בנסיבות הללו, משאין כל חלופה שיש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר, יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

החלטת בית משפט קמא

בהעדר מחלוקת אודות קיומן של ראיות לכאורה וכן בדבר קיומה של עילת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ביום 13.9.2012, על עריכת תסקיר מעצר אשר ייבחן את רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב וכן יעמוד על קיומה של חלופת מעצר, שיהא בה כדי להשיג את תכליתו.

ביום 9.10.2012, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב. מהתסקיר עולה, כי המשיב פנה בעברו לטיפול פסיכיאטרי, אובחן כסובל מהפרעת הסתגלות ואף נטל טיפול תרופתי. כן צויין, כי מחוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי, מיום 24.9.2012, עולה כי המשיב אינו לוקה במחלת נפש פסיכוטית פעילה, אם כי מצבו הרגשי-אפקטיבי אינו יציב, והוא נוטה לדיכאון ולתגובה רגשית מוגזמת. שירות המבחן סבר, כי על אף שהמשיב הביע נכונות להשתלב בטיפול, הוא אינו מתאים לכך, שכן נכונותו מילולית וחיצונית בלבד, ללא הכרה בקושי כלשהו בתפקודו ומתוך רצון להשפיע על ההליך המשפטי. שירות המבחן העריך, כי נשקפת מצד המשיב רמת סיכון להתנהגות פורצת גבולות ולחזרה להתנהגות מינית פוגענית כלפי נשים. וזאת, לנוכח נטייתו לטשטש מידע בכל הקשור להתנהגותו ומשיכתו המינית; נטייתו לספק צרכיו המיניים ללא התחשבות בצרכי ורצונות העומדות מולו; וקשייו בהבנת המשמעות של חלופת מעצר. שירות המבחן בחן את חלופת המעצר המוצעת בבית אחותו בראשון לציון, והתרשם כי אין בה כדי ליתן מענה הולם לרמת הסיכון הנשקפת מן המשיב.

ביום 22.11.2012, התקבל תסקיר מעצר משלים מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב, בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. שירות המבחן העריך, כי אין בחלופת המעצר החדשה שהוצעה בעיר טבריה בפיקוח אביו, שתי אחיותיו וגיסו של המשיב, כדי לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת מן המשיב, שעה שהמפקחים המוצעים מתקשים להשלים עם האשמות המיוחסות לו ואינם מודעים לקשיים בהתנהגותו. יתרה מכך, שירות המבחן הביע ספק באשר ליכולתה של חלופת מעצר בפיקוח אנושי, ככל שתהיה, ליתן מענה לסיכון זה, ללא התערבות טיפולית מתאימה. לפיכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרורו של המשיב ממעצר.

ביום 1.11.2012, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בבקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, לאחר ששמע את טענות הצדדים. בית המשפט עמד על טיבה של חלופת המעצר המוצעת בעיר טבריה, והתרשם לחיוב מארבעת המפקחים המוצעים, אביו של המשיב, שתי אחיותיו וגיסו, תוך שציין כי נראה שהם מבינים את משמעות הפיקוח, ויוכלו להציב למשיב גבולות. בית המשפט שוכנע כי יש בחלופה שהוצגה כדי להשיג את תכלית המעצר, וזאת לנוכח העובדה כי חלופת המעצר מרוחקת גיאוגרפית מאזור מגוריהן של המתלוננות; העובדה שאין רבב בעברו של המשיב; העובדה כי הוא עבד באופן רצוף עם סיום לימודיו ותואר על-ידי מעבידו כעובד טוב; וכן העובדה שהמשיב פנה מיוזמתו למרפאה פסיכיאטרית בשנים 2007 ו-2012 לקבלת טיפול, על רקע הפרעת הסתגלות ודיכאון.

           אשר על כן, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בתנאי הערובה הבאים: מעצר בית מלא בעיר טבריה תחת פיקוחם של אביו, שתי אחיותיו וגיסו; איזוק אלקטרוני; הפקדה כספית בסך 30,000 ש"ח; חתימה על ערבות עצמית על סך 50,000 ש"ח; חתימת כל אחד מהמפקחים על ערבות צד ג' על סך 50,000 ש"ח; איסור יצירת קשר במישרין או בעקיפין עם המתלוננות.

באותו היום, ניתנה, לבקשת העוררת, החלטת בית משפט קמא על עיכוב ביצוע החלטתו הנ"ל, וזאת, למשך 48 שעות, לצורך הגשת ערר לבית משפט זה על החלטת השחרור בערובה.